פסק-דין בתיק ע"פ 5927/11

השופט צ' זילברטל:

           ערעורים מזה ומזה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים כבוב, אבניאלי ויפרח) בתפ"ח 22918-02-10 (הכרעת דין מיום 11.4.2011, גזר דין מיום 27.6.2011).

1.        עניינו של כתב האישום המתוקן שהוגש נגד המשיבים בערעור המדינה (ע"פ 6302/11; להלן ייקראו יחד הנאשמים), במעשה של קשירת קשר לפגוע באחד בשם אייל בליסה (להלן: בליסה), המתגורר בגבעת שמואל, שלטענת המדינה הבשיל כדי ניסיון לרצחו. על-פי כתב האישום, עובר ליום 20.1.2010, מי שהיה הנאשם 1, אבנר הררי (המערער בע"פ 6359/11, להלן: הררי), נתן למי שהיה הנאשם 4, ישראל חמדי (המערער בע"פ 5927/11, להלן: חמדי), טלפון נייד לצורך קידום הקשר. ביום 20.1.10 נסעו הררי וחמדי ליד בית הוריו של בליסה ולאחר מכן בסמוך לביתו. בהמשך היום קבע הררי עם מי שהיה הנאשם 3, ציון יעיש (המערער בע"פ 6363/11, להלן: יעיש), לנסוע לאזור ביתו של בליסה. בשעות הערב הגיע הררי לביתו של יעיש והשניים אספו את חמדי. השלושה הגיעו לאזור ביתו של בליסה והסתובבו שם ברכבם. הררי וחמדי אף יצאו מן הרכב והתהלכו במקום.

           המאשימה טוענת, כי ביום 25.1.10 התכוונו הנאשמים לממש את תכניתם, ולשם כך הצטיידו באקדח גנוב. כמו כן, מי שהיה הנאשם 2, עידן בן-חיים (המערער בע"פ 6361/11, להלן: עידן), נטל, ללא רשות, את אופנועו של אחיו והרכיב עליו לוחית זיהוי של אופנוע אחר. בסמוך לשעה 15:30 הגיע יעיש לביתו של הררי, שהה שם כעשר דקות, חזר שוב בערב, ועזב לאחר כשעה. בהמשך הערב הגיע עידן לביתו של הררי כשברשותו שתי קסדות. השניים נסעו מהמקום - הררי ברכבו ועידן על אופנועו - לגבעת שמואל ועצרו בסמוך לביתו של בליסה. הוערך, כי בשלב זה הוסתר האקדח על לבנה, סמוך לגדר המפרידה בין בית שכן לבין שטח פתוח המוביל לביתו של בליסה. לאחר מכן, חצו עידן והררי את השטח הפתוח לכיוון ביתו של בליסה. במקום נכחו כוחות משטרה שעקבו אחריהם. לאחר שלפרק זמן של כארבעים דקות אבד קשר העין עם הררי ועידן, פנו בלשי המשטרה לעצרם - הררי נעצר בדרכו החוצה מחצר ביתו של בליסה ואילו עידן נעצר כשניסה להימלט. לאחר מעצרם נתגלתה בבגדי הררי כפפה וכן נמצאו מכשירי הטלפון הניידים של השניים מופרדים מסוללותיהם ומכרטיסי ה"סים". למחרת נמצא האקדח, שעליו משתיק קול ומחסנית, ונתגלו עליו שרידי DNA של יעיש.

2.        ביום 11.4.2011 ניתנה הכרעת דינו המפורטת של בית משפט קמא בגדרה הורשעו הנאשמים בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); הררי, עידן ויעיש הורשעו גם בעבירות של החזקת ונשיאת נשק, לפי סעיף 144(א) ו-(ב) לחוק העונשין, והחזקת נכס חשוד, לפי סעיף 413 לחוק העונשין; עידן הורשע - על פי הודאתו - בעבירות של שימוש ברכב ללא רשות, פירוק מרכב ושינוי זהות של רכב, לפי סעיפים 413ג', ד' ו-ט' לחוק העונשין. כל הנאשמים זוכו מעבירה של ניסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין.

3.        ביום 27.6.2011 נגזר דינם של הנאשמים. נשוב לכך ביתר פירוט בפרק העוסק בגזר הדין. נציין רק, כי בית המשפט עמד על החומרה הכללית הנלווית לעבירות בהן הורשעו הנאשמים, אך במקביל גם יצר מדרג לגבי מידת החומרה הייחודית לכל נאשם ונאשם. בית המשפט סקר גם את נסיבותיהם האישיות של הנאשמים וכן את עברם הפלילי. נזכיר כאן רק את רכיבי המאסר בפועל שנכללו בגזר הדין: הררי - שש שנות מאסר; עידן - שלוש שנות מאסר; יעיש - ארבע שנות מאסר; וחמדי (שטרם החל בריצוי מאסרו) - 15 חודשי מאסר.

            בפנינו מערערים הנאשמים על הכרעת הדין בעניינם (למעט הרשעתו של עידן בעבירות הנוגעות לשימוש באופנוע) וכן על גזר דינם. המדינה מערערת על זיכוי הנאשמים מעבירת ניסיון לרצח, ובנוסף - ובמנותק מהערעור על הכרעת הדין - על קולת העונשים.

ערעור הנאשמים - קשירת קשר לפשע

4.        כאמור, הנאשמים הורשעו בעבירה של קשירת קשר לפשע, שעניינו רצח בליסה. לאחר שעמד על המסגרת הנורמטיבית המסדירה את עבירת הקשר וסקר את הראיות בתיק, קבע בית משפט קמא כי "הראיות דלעיל מובילות למסקנה כי עידן, אבנר, ציון וישראל [הנאשמים - צ.ז] קשרו קשר לרצוח את בליסה. מארג ראיות נסיבתיות אלו, מוביל בברור למסקנה המרשיעה" (פסקה 191 להכרעת הדין). בשלב זה, יש מקום לפרט את השתלשלות העניינים שקדמה למעצרם של עידן והררי ולמציאת האקדח, שכן הראיות המתייחסות לאירועי אותם ימים, בצירוף גרסאות הנאשמים לאותם האירועים, הם שהובילו את בית המשפט המחוזי למסקנה זו.

הסיור הראשון - 20.1.2010 בשעות הצהריים

5.        ביום 20.1.2010, הררי, יעיש וחמדי נסעו לגבעת שמואל פעמיים - בצהריים ובערב. לנסיעות קדמו שיחות טלפון בין הררי לבין חמדי ויעיש בניסיון לתאם את הפגישה (18-20.1.2010 - ת/98, מעמ' 123). בית המשפט קיבל את העמדה לפיה ניתן ללמוד מהחשאיות שאפפה חלק מן שיחות על הניסיון לקידום הקשר.

6.        ביום 20.1.2010 בשעה 11:18 התקשר הררי לחמדי וביקש שיצטרף אליו למשך כשעתיים, ללא פירוט נוסף. זמן קצר לאחר מכן הגיע חמדי לביתו של הררי, והשניים נסעו מהמקום ברכבו של הררי כשחמדי נוהג. תחילה נסעו לחולון ומעט אחרי השעה 13:00 הגיעו לגבעת שמואל. תחילה נראו נוסעים בסמוך לבית הוריו של בליסה, ולאחר מספר דקות - באזור ביתו של בליסה. בהאזנת נפח שנערכה במהלך הנסיעה, נשמע הררי מכוון את מבטו של חמדי לנקודה מסויימת בה נראו אנשים עם אופנועים (שכונו בשיחה "טי-מקסים") ונשק, כמו גם לעובדת הימצאו של שביל במקום (פסקה 28 להכרעת הדין).

7.        בחקירתו במשטרה הכחיש חמדי כי נסע ביום 20.1.2010 לגבעת שמואל, אך בעדותו הסביר כי ככל הנראה נסע עם הררי לצורך עסקי השיפוצים בהם היה מעורב, וטען שלא הזכיר זאת בחקירתו כיוון שהיה "תחת לחץ" (עמ' 561 לפרוטוקול). בחקירתו הכחיש חמדי ששוחח עם הררי על שביל, אך בעדותו הסביר שהשיחה על השביל התנהלה עת עצרו השניים בחולון. הררי הסביר בעדותו שאם הוא נצפה בגבעת שמואל ודאי נסע לפגוש חברים, אך עזב כשראה שמכוניתם איננה. תחילה טען שנסע לחבר בשם שוקרון, אף שלא ידע להסביר היכן בדיוק הוא מתגורר (עמ' 431-430 לפרוטוקול). כשעומת עם דו"ח העוקבים, לפיו נסע בקרבת ביתו של בליסה, הסביר הררי שנסע לבקר את חברו, אלפרון, המתגורר בסמוך. עוד טען הררי שחשש שעוקבים אחריו ובניסיון להתחמק נסע ברחובות שונים, וייתכן שנסע גם ליד בית הוריו של בליסה. גם את השיחה אודות כלי הנשק והטימקסים קישר הררי לעוקבים אחריו.

8.        בית משפט קמא דחה את גרסאותיהם של הררי וחמדי בקבעו, כי מדובר היה בסיור הכנה שבוצע כחלק מהקשר לפגוע בבליסה. נקבע, כי הדברים עולים מדו"חות העוקבים, האזנות הנפח, התנהלותם של הנאשמים וגרסאותיהם הבלתי אמינות. נאמר, כי חמדי הציג גרסאות כבושות ולא משכנעות בנוגע למטרת הנסיעה ולשיחה בדבר השביל. בית המשפט דחה את ההסבר, לפיו הררי וחמדי נסעו לצורך עבודת שיפוצים, שכן מן ההאזנות עולה, כי בשיחות שקדמו לנסיעה, ובנסיעה עצמה לא הוזכרו עבודות אלה, בעוד שבשיחות אחרות ביניהם הוזכר הנושא במפורש. הוזכרו גם תשובותיהם הסותרות של הררי וחמדי בעדויותיהם לשאלה אם שוחחו על עבודת שיפוצים. לעניין השביל נאמר, כי מעיתוי השיחה עולה, שהיא התקיימה לאחר שהשניים עזבו את חולון והגיעו לגבעת שמואל, ובמקום בו נצפו עוצרים ישנו שביל המוביל לביתו של בליסה.

9.        בית המשפט דחה גם את גרסתו של הררי בנוגע למהות הסיור הראשון. ראשית, בית המשפט עמד על הפערים בין חקירותיו של הררי במשטרה לבין עדותו בבית המשפט וקבע, כי בחקירתו במשטרה הררי שתק לפרקים וניסה להרחיק עצמו מכל קשר לבליסה, ואילו בעדותו בבית משפט מצא הררי "לפתע" מענה לטענות נגדו, אך הסבריו היו תמוהים, נעדרי היגיון וכבושים. כך, למשל, תחילה טען הררי שנסע לגבעת שמואל לבקר את חברו שוקרון, אך משעומת עם שמות הרחובות בהם נצפה, וביניהם הרחוב בו מתגורר בליסה, סיפר הררי שנסע להראות לחמדי את דירתו של אלפרון, המתגורר בסמוך, אך עזב את המקום כיוון שרכבו לא היה בחנייה. בית המשפט דחה גם את הסבריו לנסיעתו בסמוך לבית הורי בליסה - כך למשל, טען הררי שכלל אינו מכיר את הרחוב (אף שבדיון טען שהוא מכיר היטב את גבעת שמואל) ולאחר מכן טען שנסע ברחובות הישוב כדי לנסות להתחמק מן העוקבים אחריו, וייתכן שעבר ליד ביתם.

הסיור השני - 20.1.2010 בשעות הערב

10.      בתום הסיור הראשון החזיר הררי את חמדי למכוניתו. בשיחה שהתנהלה לאחר מכן, ביקש הררי מיעיש שיגיע אליו בשעות הערב בנוגע לדירה לשיפוץ, אך לא מסר את מיקומה או טיב העבודה. בשעה 20:30, לאחר שיעיש שהה בביתו של הררי כשעה, התקשר הררי לחמדי לשאול אם הוא מצטרף אליהם, בלי שפרט לאיזו מטרה. דקה קצרה לאחר מכן הררי שוב שוחח עם חמדי בנוגע למכשיר טלפון נייד שהביא לו ונותר כבוי. הררי ויעיש נסעו במכוניתו של יעיש לאסוף את חמדי, אף שבשיחת טלפון ציין הררי כי הוא שולח את "הנהג שלנו" (ת/98 עמ' 153). השלושה נסעו לגבעת שמואל ועברו ברחובות הסמוכים לביתו של בליסה (רח' בן יוסף), עד שעצרו את הרכב ברחוב מקביל (רח' הרצוג) שבינו לבין ביתו של בליסה מפריד שטח פתוח. יצוין, כי סמוך למקום עצירתם נמצא מספר ימים לאחר מכן האקדח. תחילה ירד הררי מן הרכב והתהלך סמוך לרח' בן יוסף וברחוב עצמו. לאחר מכן, התהלכו הררי וחמדי בסמוך לשטח הפתוח המפריד בין מקום חניית הרכב לבין ביתו של בליסה.